בשעת בוקר מאוחרת של יום שישי סתווי ונעים, במרפסת בית הקפה, ישבו כהרגלן בקודש אחת לחודש צמד חברות. שתו, אכלו ושוחחו עצמן לדעת. צחקוקים ולחישות בקעו ממקום מושבן. פזורת קרני השמש על כוסות הזכוכית והמוזיקה הנעימה שהתנגנה ברקע, היו התפאורה המושלמת לסצינת הפתיחה של סוף השבוע. מתחת לשולחן המעוצב נחו בבטחה מזוודה שחורה קטנה ושקיות בד, בתוכן פריטי הלבוש החדשים שנרכשו זה עתה בחנות האהובה על שתיהן. החנות ממוקמת ברחוב הסמוך לבית הקפה ומדי פעם הן קובעות להפגש שם עוד לפני הקפה והבראנץ'. שתיהן מחייכות חיוכים צחורי שיניים וקמטוטים עדינים מקשטים את זוויות עיניהן ופיהן, שתיהן לבושות בבגדים טובים ויש להן פנאי לקפה עם חברה. האחת שיערה ארוך, בצבע חום בהיר. כמעט עד למותניה משתרכים הגלים, תווי פניה עדינים וצבע עיניה כצבע הדבש. ישנם גם כמה נמשים שהיא מתכחשת אליהם, מפדרת אותם קלות, שהרי היא לא ג'ינג'ית מן המניין. קומתה ממוצעת ומבנה גופה גם כן. כשהיא בוכה, קשתיות עינייה מתבהרות, עורה סומק ונדמה כי סוף העולם הגיע ויש למצוא מחסה ומיד. כשהיא צוחקת נברא העולם מחדש, בשבריר שניה, וכדור הארץ מצמיח, בהילוך מהיר מאוד, פירות אקזוטיים וזנים חדשים של בעלי חיים ובנות אדם. כשנולדה, הביטו בה הוריה הצעירים והנרגשים בהערצה והעניקו לה את השם הנפוץ והחביב אנה. עבר מפואר, הווה פשוט ועתיד יפה גלומים בו. אנה גרינברג. חברתה, לבנת עור ושחורת שיער, הנגזר בתספורת "קארה" ארוכה. עיניה תכולות ובהירות מאוד, כמעט כמו עיניים הלוקות ב"קטרקט". יש לחזור ולייבש את מחשבותייך ממיימיות אגמי העיניים שלה מספר פעמים בשיחה, עניין שמהווה מעין מסננת ראשונית לניפוי אנשים שאינם ממוקדי נושא. היא למדה להשתמש בכלי הניפוי החזק הזה כבר כילדה, מותירה אחריה חללים מוטלים על מתקני מגרש המשחקים ומאוחר יותר בחצר בית הספר והאקדמיה. היא היתה הצעירה ביותר במשפחה בת 5 נפשות, אביה נפטר בעת מילוי תפקידו כשהיתה בת תשע בלבד, הותיר את אמה האמנית עם שלושה ילדים, משכנתא קטלנית וחתול שמן ומפונק . שמה אסתר דלמאר ושם הקוד שלה הוא שלגיה.
אם תבקשו מאנה להזכר כיצד נהיו שתיהן חברות או איך הכירו, היא תחייך חיוך גדול, תסיט את מבטה מעט למעלה ותספר על טיול קסום בברצלונה ועל חדר ההמתנה בקליניקה הפרטית של רופא הנשים הלוקה ביחסו לנשים ולנשים עם בעיה גניקולוגית בפרט. איש יהיר ואפילו אכזר במשוביו למטופלות, שהשתמש במונחים קיצוניים לתיאור, מה שהסתבר מאוחר יותר, כחוסר איזון קל שבקלים ברמת ה- PH שבפלורת הנרתיק. בנוסף לכל מגרעותיו, הסתבר שהגניקולוג אינו דובר אנגלית, נכון יותר לומר, שהוא דובר אנגלית מאוד בעייתית. מזכירת הקבלה היתה טיפוס מעצבן ומלחיץ, שערה היה אסוף בקפידה לכדי פקעת גוונים כימיים והיא לחצה ללא הרף על חלקו העליון של העט שברשותה, מקליקה ומקליקה תוך כדי דיבור עם הלקוחות, הלחוצות גם כך, מבדיקה וגינלית או תוצאות של בדיקה. חמורת סבר הסתכלה בצג והציעה לפציינטית השברירית שמולה להתקשר מחר כדי לקבוע את התור הבא מפני שמערכת המחשבים שלהם קרסה ועכשיו היא עסוקה מאוד בנסיון לפתור את התקלה. בתוך ההתרחשות הביזארית הזאת, כשהן ישובות בכסאות ההמתנה, נפגשו מבטיהן של אנה ואסתר ושתיהן חייכו בהבנה. בני ובנות אדם יכולים לדבר גם ללא מילים, ועל אף שכך, הן פצחו בשיחה קולחת בטון נמוך, תוך נקיטת משנה זהירות, כדי לא להרגיז את פקעת הגוונים העצבנית. אנה סיפרה לאסתר על הטיול המקסים שלה ושל בן זוגה בברצלונה וסביבתה ועל ביטוח הבריאות המצוין, שהוביל אותה לבדיקה אצל רופא מורשה מטעם הביטוח. היא סיפרה על כך שאתמול בערב, בזמן הארוחה במסעדה עטורת השבחים, הרגישה קצת מוזר ואמרה לבן זוגה שהיא חושבת שכדאי לבדוק את זה. ציינה שהיא מישראל, אסתר התלהבה, שאלה מיליון שאלות וגם סיפרה לה על עצמה באנגלית טובה, של אחת שלמדה את לימודיה הגבוהים מעבר לים ומשתמשת באנגלית בשגרה. כששוחחו שמה לב אסתר, שאנה לא טובעת באגמי עיניה ונשארת ממוקדת וערנית בשיחתן, עניין שהסב לה אושר גדול ורצון עז להמשיך את הקשר עם בת שיחתה המקסימה. ובינתיים, התורים התעכבו בגלל התקלה במערכת והן המשיכו לשוחח בשמחה. אסתר הציעה את עזרתה, היא יכולה להכנס עם אנה אל הרופא ובעיית השפה תפתר כליל. מאותו יום, לפני כמעט 5 שנים, הן חברות. חולקות לבטים ומחשבות, צוחקות ובוכות, קונות אחת לשניה מתנות יפות ונפגשות אחת לחודש בבית הקפה בישראל. פגישותיהן נקבעו לפי לוח הזמנים במסלול עבודתה של אסתר כמבקרת איכות מטעם חברת פארמטיקה. אנה מעולם לא חשבה על כך שאסתר היא זו שיזמה את השיחה, ועוד באנגלית. אנה מעולם לא חשבה על התקלה המסתורית במערכת המחשבים שבקליניקה, אנה לא חושבת במונחים של קניית זמן או ארגון תקלות במזיד. היא בת 32, אשה עצמאית ומתקדמת, בעלת עסק למיתוג ועיצוב גרפי, נשואה לדניאל הכריזמטי ואוהבת להתאכסן במלונות מוגזמים עיצובית בטיוליהם בעולם. שניהם ילדים למשפחות שעלו מרוסיה לישראל בשנות ה-90, שניהם לא חושבים עדיין על ילדים ורוצים לחיות טוב ולהתקדם, כל אחד בתחומו, בפיתוח הפן המקצועי.
אסתר הגיעה היום קצת מהורהרת , בדרך לחנות חלפו בה מחשבות על הזוגיות שלה. לאחרונה היא מרגישה שבן זוגה קצת פחות מתלהב, פחות כותב, פחות מתגאה. למישהו מהצד זה ייראה מופרך לחלוטין מפני שאפשר לראות את האהבה וההתמדה של שניהם, אבל היא מרגישה את הניואנסים הקטנים. יש לה "לאבוגרף" פנימי, שמנטר את התנודות הקלות ביותר. אולי זה קשור לחרדת נטישה בגלל מותו של אביה בילדותה, אולי לנסיונות הכושלים והקשרים הקודמים שלה, אבל מה שבטוח זה שהיא רגישה לכל שינוי. כשהכירו, ובמשך 4 שנים, היה מביט עליה בהערצה, ער לכל תנועה ומלווה אותה במבטו המאוהב. מדי בוקר היה כותב לה שיר אהבה על פתק קטן שהצמיד לארוחה שלקחה איתה בבוקר, שתהיה לה תזכורת רלוונטית לאהבתו ונאמנותו. בכל מפגש חברתי או משפחתי היה מתגאה בזוגתו כביהלום נדיר ובלילה היה לוחש באוזנה מילות אהבה עד שעיניה היו נעצמות. היא הרגישה אהובה, נערצת ובטוחה כמו שלא הרגישה מימיה. עכשיו זה קצת אחרת, הוא עדיין אוהב ודואג אבל כדרך הטבע הסתיים מופע הזיקוקים של תחילת הקשר. הוא אומר שעכשיו הוא אוהב אותה יותר וככל שעובר הזמן הקשר מעמיק לרבדים אחרים. אולי הוא צודק. כמה שהיא אוהבת אותו. אסתר ניחנה ביופי קצת אחר ממה שהורגלנו לראות ברשתות החברתיות. שפתיה טבעיות ולא מנופחות מהזרקות, עורה התבגר כיאה לגילה והיא התחילה לצבוע את שורשי שערה השחור לפני שנתיים, איך שזהתה שערה לבנה ראשונה וסוררת. עיניה היו ונשארו אניגמטיות ותכולות, ועדיין היא יפה ונחשקת על ידי שני המינים. היא תהיה בת שלושים ושש באביב הקרוב והיא יודעת שחלון ההזדמנויות לאמהות שלה הולך ונסגר. אסתר מעולם לא הפעילה על בן זוגה את המניפולציות, שהיא מכירה היטב חרף עבודתה. מבחינתו היא עובדת בפארמטיקה, כמבקרת איכות. בתחילת הקשר שלהם עדיין לא הוסדרה לה עבודת הכיסוי בפארמטיקה והיא הסתובבה לה חופשיה "בין עבודות" לאחר סיום ההכשרה, נוסעת מדי פעם ל"כנס" כזה או אחר בתחום בקרת האיכות. היא מתייחסת אל העובדה שבן זוגה עדיין לא הוכנס בסוד העניינים באופן טבעי, כך הורגלה מהרגע הראשון שלה בארץ הסודית של הזהויות הבדויות . במערכת הודיעו לה, כבר בתחילת דרכה, שעד שאין טבעת נישואין על אצבעה, עניין עבודתה יישאר חסוי בפני בני זוג. בן זוגה עבר בדיקת רקע מקיפה, עוד בתחילת הקשר , כשהצהירה בפני מנהל המחלקה בה עובדת על היותו בן זוג ושכוונתה רצינית לגביו. תמיד מקנן בה החשש שירגיש נבגד ויעזוב ברגע שישמע על חייה הכפולים. מצד שני, היא מודעת להיותו אדם נאור יצירתי וחכם, עם לב רחב ורצון לחיות חיים טובים ומספקים. למזלה הגדול אנטוניו בטוח בעצמו ובאהבתה ואינו בולש אחריה כלל. תפקידיה של שלגיה במערכת משתנים בהתאם למצב הביטחוני באירופה, לסוחרי הסמים והנשק, ארגוני טרור ואפילו בהתאם להחלטות פוליטיות ברחבי העולם. ישנן גם משימות ארוכות טווח הכרוכות בעבודה של שנים מרובות. היא צוחקת עם עצמה על כך שבימים אלו היא בעצם שליחה. שליחה של מידע. יש לה סבב חודשי של משיכת והעברת מידע במספר מדינות. המידע נמצא ומועבר באמצעות טכנולוגיה מתקדמת המופעלת על המכשירים הסלולריים של מספר אנשי מפתח. אנה שלה נשואה לאיש מפתח שכזה. רק אחרי ארבעה חודשים, בפגישתן הרביעית, הצליחה אסתר לנצל את תשעים וחמש השניות בהן אנה הלכה לבדוק את ויטרינת העוגות ולהתפנות, ולהתקין את האפליקציה השקופה במכשיר הסלולרי שלה. היא הרגישה זוועה. בוגדת בחברתה מאירת הפנים והחכמה, הזכירה לעצמה שהיא במשימה, ושלא היא זו שבחרה להוליך שולל א.נשים למען מטרה נעלה. זו העבודה, זהו העולם וככה זה במטה הלאומי למודיעין ובאינטרפול. בפעם השניה, כשאנה החליפה את המכשיר הסלולרי, אסתר כמעט ולא הצליחה לנשום כשהתקינה את האפליקציה במהירות האור. הן נסעו יחד לשדה התעופה ועצרו בבית של אנה ודניאל בכדי לאסוף את המתנה שקנתה אנה לאסתר ליום ההולדת ושכחה להביא לבית הקפה. אסתר נשארה ברכב וניצלה את ההזדמנות הקצרה להתקנה. ליבה יצא אל אנה כששבה ובידיה מתנה ופניה קורנות אור וטוב. בזמן ההכשרה שלה היא לא חשבה על מארג הקשרים הבין אישיים העדין שתיצור בדרך כעל פקטור במשוואה, על כאבי הלב והרגשות החמים שתחוש כלפי הסובבים אותה ובטח שלא על חברות שכזו בזמן משימה. אוי התמימות. אנה האיצה בה לפתוח את המתנה כשהתיישבה בכסא הנהג. זוג עגילים נוצצים ומיוחדים מאין כמותם נחו בקופסה המהודרת. אסתר כמעט והתעלפה למראה העגילים, שבוודאי עלו הון עתק ונעשו בעבודת יד ובתשומת לב ואהבה, מעשה ידי אמן או אמנית. שובצו בהם אבנים טובות במגוון צבעים המשתלבים בשלמות עם צבע עיניה ושערה של אסתר, בסיסם חישוק מעובה בצבע כסוף וסוגריהם עשויים ללא חת במנגנון עם תפס קל לשימוש. אנה ציינה שהם עשויים מזהב לבן ושהיא לא יכלה לעמוד בפניהם, עת שבקרה בסטודיו של לקוחה פוטנציאלית שלה. ברגע שראתה אותם, ידעה שהם נבראו בשביל חברתה היפה תכולת העיניים. בידיים רועדות ענדה אסתר את העגילים ודמעה של הכרת תודה זלגה על לחייה. עגילים שאי אפשר לעמוד בפניהם, כמו החברות שלהן. הן התחבקו ארוכות מעל תיבת ההילוכים ובלם היד ונסעו לדרכן.
באותו לילה, כשנחתה באל פראט, ידעה שעבודתה מתחילה לגבות ממנה מחיר נפשי כבד. היא תפסה מונית לעיר והגיעה הביתה ברגשות מעורבים, שלא יכלה לחלוק עם טוני. אנטוניו אהב את העובדה שיש לאסתר חברה כל כך טובה, אפילו אם היא ממדינה שנויה במחלוקת כמו ישראל. הוא אהב את עצמאותה, שאיפתה להצלחה וניחוח הדיוטי פרי שהדיפה בכל פעם שחזרה מנסיעות ליעדים שונים בחסות פארמטיקה. הוא רואה את הצלחתה כהצלחתו וזה עניין גדול ויפה בקשר זוגי ארוך טווח. הפעם, כשנכנסה אסתר הביתה, היתה יפה וזוהרת מתמיד. רק כשיצאה מהמקלחת והתיישבה על הספה הבחין בעגילים החדשים ולרגע נבהל. אסתר חייכה חיוך גדול שהפך לצחוק ברגע שראתה את הבעתו. היא סיפרה לו על מתנתה של אנה ועל כל מה שחדש בפארמטיקה, והכל בא על מקומו בשלום. הם בילו את סוף השבוע הרגוע יחד ונהנו מכל רגע. הם גרים בדירה יפה ומרווחת שנמצאת בהצטלבות של רחובות גראן דה גרסיה וסנטה רוסה. אזור טוב לכל הדעות, חנויות מעצבים, מסעדות וברים טרנדיים מקשטים את הרחובות והסביבה בדרך כלל נעימה למעט כמה מקרי תיירים שיכורים שהגיעו לצד הלא נכון של העיר. את הדירה קנה טוני קצת לפני שנפגשו, במחיר מציאה ועם משכנתא נוחה, לאחר שגר בה מספר שנים. הם הכירו לפני חמש שנים בערב הפתיחה של מסעדה חדשה אליה הוזמנו משפחה, חברים ומכרים של בעלת המסעדה. סנדרה, בעלת המסעדה וקרובת משפחה של טוני, נולדה עם כפית של זהב בפה. הוריה המנותחים פלסטית עד כדי קיפאון ואיבוד מימיקה, נתנו לה את ברכתם וכספם לשיפוץ ופתיחת מסעדת שף אקסלוסיבית במרכז העיר. היא כל הזמן חזרה על המילה פיוז'ן כשהסתובבה בין האורחים. אסתר כבר לא יכלה להתאפק ובאחת מהפעמים בהן המילה פיוז'ן שוב נשמעה מעל השולחן, פרץ ממנה צחוק שניסתה לחנוק בעזרת מפית בד יוקרתית. היא הכירה את סנדרה דרך חברה משותפת וידעה, שבלי הכסף של ההורים שלה והידע של בעלי המקצוע ששכרה, לעולם לא היתה יכולה להרים הפקה שכזו בעצמה. הרדאר של אנטוניו קלט את אסתר משולחן סמוך. כשהצטלבו מבטיהם שניהם חייכו ובהמשך הערב, מצאו אחד את השניה ופתחו בשיחה נחמדה. טוני ישר הבין שיש פה משהו מיוחד, לאסתר לקח קצת יותר זמן אבל היא מאוד אהבה את הישירות שלו, שמחת החיים והיציבות ששידר. מהר מאוד הם נהיו זוג אוהב.
אנה נבהלה כשהציצה במכשיר הטלפון הנייד וראתה את השעה, היא קפצה ממקומה ואמרה לאסתר שהן חייבות להזמין חשבון ולסוע לשדה התעופה. כל כך מהר עברו להן שעות האיכות יחד. כל כך קרובות ורחוקות הן בו זמנית. הטלפון של אנה רטט והתחיל להשמיע שיר בעברית, אסתר אמרה לה שהשיר יפה ושאלה על פשר המילים. בדרך לרכב הרגישה אסתר מוצפת רגשית. אולי כבר עייפה מנטל ההסתרה, אולי נוצר אצלה סדק בלב. משימה זו משימה, חשבה לעצמה, ויש להשלימה עד תום במסגרת הפרוטוקול והנהלים של הארגון התמנוני, מרובה הידיים, אליו היא משתייכת. בזמן האחרון הואטה ההתקדמות בחקירה הממושכת ואסתר ניסתה לדלות פרטים למורת רוחם של המסווגים גבוה ממנה. נראה שהמבוך סבוך משחשבה. אנה הורידה את אסתר מול הדלת האוטומטית בשדה התעופה ונסעה לדרכה. חמושה במשקפי השמש ,המיותרים כבר, נכנסה אסתר אל המולת שדה התעופה וצעדה לכיוון הדלפק של איבריה, גוררת אחריה את המזוודה הקטנה .
